השימוש במיינדפולנס לצורך יצירת מקום מלווה לסטודנטים לע. סוציאלית

דר' ליאורה בירנבאום

מיינדפולנס- הוא תרגול מדיטטיבי עתיק יומין, המבוסס על הפילוסופיה והפסיכולוגיה הטיבטית. התרגול כולל התבוננות שקטה ועקבית בנשימה, תוך קשב ערני לזרם התודעה (רגש, קוגניציה, פיסיות), ללא שיפוט. תוצריו המתמשכים מוכרים היום הן בספרות הפילוסופית-רוחנית והן בספרות המקצועית- טיפולית.

כמורה בקורסים שעוסקים בשיטות התערבות, אני מלווה סטודנטים לעבודה סוציאלית לאורך שלוש שנות הכשרתם בתואר הראשון, הן בהיבט המקצועי והן בהיבט האישי. תמיד ראיתי זכות גדולה בכך שהתאפשרה לי הצצה אל חייהם ה"אחרים" של תלמידי, מה שחשף אותי לעומס וללחצים האדירים שהם תארו בפני. עומס זה נבע בעיקר מהצורך ל"תמרן" בין דרישות האקדמיה, לבין אלו של ההכשרה המעשית, כשבתווך מצויים חייהם הפרטיים על כלל משמעויותיהם. לאורך השנים התפתחה בי ההכרה כי לסטודנטים ישנו צורך אנושי ובסיסי שאינו בא על סיפוקו: הצורך במקום מלווה ותומך, שבו מחשבות, רגשות ודילמות יכולים לבוא לידי ביטוי ללא כל שיפוט, הערכה או ציון. מקום כזה, לרוב אינו מובנה במסגרת מחלקות לעבודה סוציאלית, שכן שתי הרשויות, המלמדת (אקדמיה) והמדריכה (שדה), משופעות בדמויות ובאלמנטים שמסתכמים בסופו של דבר בהערכה או בציון. החשש מהערכה שלילית ונגזרותיה רב מאוד בקרב הסטודנטים, מה שמגביל כמובן משמעותית את יכולתם להשתמש במנגנונים המחלקתיים לצורך תמיכה.

נראה שרוב התכניות (ב.א.) להכשרת עו"סים אינן מתמודדות עם מלוא המשמעות של עומס זה, שחווים הסטודנטים במהלך לימודיהם, ואשר נובע, בין השאר, מהמבנה והתכנים האופייניים לתכנית.

תכניות שמטרתן הכשרת אנשי טיפול צעירים, מדגישות את הצורך בתהליכים התפתחותיים, שקשורים בהתבוננות מתמשכת ב"עצמי" הפרטי וב"עצמי" המקצועי, תוך חשיפה עקבית לפרמטרים של הערכה ושיפוט. בארץ, בשונה מארה"ב למשל, סטודנטים מתחילים לע"ס הם צעירים יחסית, בגיל, וחסרים את ניסיון החיים והבשלות הרגשית שנדרשים בעבודה הטיפולית.

השימוש במיינדפולנס, במסגרת "קבוצה מלווה", סיפק למשתתפים מקום להתבוננות עצמית חסרת שיפוט, חשיפה לחוויות שיש ביכולתן להרחיב את תפישת ה"עצמי", חשיפה לידע מגוון על ה"עצמי", שמתאפשר במצבי תודעה שונים, וטעימה לגבי משמעותו של מושג ה"רגע הנוכחי" או- השתקפותו של ה"עצמי", שמבוסס יותר על אינטואיציה מאשר על קוגניציה.

מעל לכל- הייתה למשתתפים אפשרות בלתי שגרתית להבין באופן בלתי אמצעי משהו אודות האמרה, הבלתי מובנת בעליל (לדעתי), שמושמעת להם לאורך לימודיהם, לגבי "הצורך להיות בBeing ולא בDoing". רב המלל על נושא זה, והוא נותר חסר פשר בעולמם של אנשים צעירים, שבשלב כה מוקדם מתבקשים להצטרף לעולמם של אחרים, תוך שהם אמורים להישאר קשובים לעצמם ולמטופליהם בן זמנית.

תרגול של מיינדפולנס, על פי ראיתי וניסיוני, יכול לאפשר בסיס מצוין להתחלה של הבנה זו.

מאמר זה מתאר פרויקט חדשני ייחודי, וחד פעמי: קבוצה של שנים עשר סטודנטים לע"ס, (שנה ג', במכללה האקדמית יהודה ושומרון, 2006) יזמו את הקמתה של קבוצת מדיטציה, בעקבות חשיפה לחומר תיאורטי- מחקרי שנלמד בכיתה. מטרת הפרויקט העיקרית הוגדרה כ-התנסות במצבי תודעה מדיטטיביים, לצורך פיתוחה של מודעות עצמית, והפחתה של תחושת עומס רגשי. הקבוצה נפגשה במשך שמונה שבועות למשך שעתיים, ופעלה כ"קבוצה פתוחה". כל מפגש נפתח בקריאת פרק נבחר בספרו של ג'ון קבט- זין "היכן שתלכו, שם תהיו" (1994), נמשך במדיטציית מיינדפולנס מונחית, ולבסוף תרגול מדיטטיבי עצמאי. המשתתפים ניהלו יומן שבועי, בו כתבו כתיבה אינטואיטיבית, שתארה את זרם התודעה במהלך התרגול, וגם רשמו את הדהודי התרגול במהלך השבוע.

ממצאים- באופן כללי ניתן לומר, שבלטו במיוחד הרצון והצורך העזים של הסטודנטים ללמוד ולחוות מיינדפולנס בעבור עצמם. יתרה מכך, הם תארו את התרגול כמפתח מבחינה אישית.

התמות העיקריות שעלו מתוך ניתוח התוכן מדגימות בברור את הצורך הרגשי העז, במה שכיניתי "מקום מלווה", ובמקביל, את האופן בו הקבוצה שנוצרה הצליחה לענות על צורך זה.

1.הרצון ליצור מקום בטוח במסגרת תכנית הלימודים. ההשתוקקות למקום נייטראלי שיתווך ויווסת בין לחצי האקדמיה לאלו של השדה. נגלו תחושות של כריעה תחת עומס, חוסר אונים, אבדן מיקוד ומרכז פנימי.

2. היכולת להתבונן ולהרחיב תפישת "עצמי". הדיווחים ללא ספק חרגו מהאופייני לקבוצות תמיכה קונבנציונאליות, מה שמעלה את האפשרות שהמשתתפים חוו שינוי/התמרה במצב התודעה שלהם, כפי שלעיתים קורה בעת תרגול מדיטטיבי. נרשמו תחושות של: "אינסופיות", תחושת היכרות מוקדמת עם ה"עצמי", השתייכות לאלוהות, חיפוש אחר ה"עצמי האמיתי", ואף הפחד ללכת לאיבוד בתוך השקט, שנגלה במדיטציה.

3. נגישות לרגשות של פחד ויכולת וויסות שלהם. המשתתפים דיווחו על מפגש עם פחדים אישיים ואיך התרגול סייע בוויסות (תוך התבוננות בנשימה) ובהכלה (התבוננות בתנועת הרגש והתודעה) שלהם.

4.פרספקטיבות על יחסים עם אחרים: המשתתפים נחשפו להיבטים חדשים שקשורים ליחסי אהבה-שינאה עם מורים ומדריכים, כאלו שעלו באופן אינטואיטיבי במהלך התרגול.

5. מתן ביטוי לאמביוולנטיות: תרגול המיינדפולנס נחווה כסוכן שינוי תפישתי ורגשי על ידי המשתתפים ולכן איפשר השתקפות של חששות מוסווים ממשמעויות של שינוי.

6. חוויה של סינכרון. סינכרון (יונג, 1969) מוגדר כנקודת מפגש שמתרחשת בין מציאות פנימית למציאות חיצונית: נראה שבחלק מהמפגשים התימות הרגשיות שעלו במהלך התרגול המדיטטיבי היו זהות לכלל המשתתפים.

* זהו תקציר של המאמר:

The use of Mindfulness Training to Create an "Accompanying Place" for Social Work Students.

שהתפרסם ב-

. Social Work Education, 27(8), 837-852 www.informaworld.com/smpp/content~content=a781567971~db=all`order-pubdate

** מאמר זה הוצג על ידי הכותבת בכנס הבינלאומי החמישי לעבודה סוציאלית בבריאות ובריאות הנפש, שהתקיים בהונג קונג בדצמבר 2006.

Share
פורסם בקטגוריה מאמרים, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>