אנחנו שש אלוהויות,
בין כסה לעשור- מה מצוי בלבבותיכם?
כאשר הלבבות מצטרפים נוצר מבנה. כן, כן, אהבת בני האדם. אהבה של גבר לאישה, של חבר לרעהו, של הורה לילדו, של ילד לאביו, או לאמו. אהבת התלמיד את המורה, אהבה באשר היא, יוצרת מבנים אלקטרו מגנטים חדשים, בתוך תנועת החלקיקים שהמציאות חייבת להתחשב בה, כשהיא מזמנת מתוך טווח האפשרויות, את האירוע הבא, את האינטראקציה הבאה ,ובעיקר את הרגש או המחשבה הבאים.
אתם חיים בין מבנה למבנה שכזה. אתם אוהבים עד כלות, ואתם כלים משאין אתם אוהבים, או נאהבים. אתם מחפשים את התוכן בתוך המבנים הללו. אתם מזהים אותו בתוך ספירות החיים שלכם, כי אתם יודעים שיש דבר כזה אהבה, ואתם ממסגרים ומחזקים את המסגרת התודעתית והאנרגטית סביב מה שמתמצק והופך פיזיקאלי כשהאהבה מתקיימת ביניכם.
ניתן לומר שהמסלולים האנושיים שלכם נסללים בין מבנה למבנה, מפני שכאשר "מפלס האהבה" בחייכם יורד אל מתחת לסף מוסכם כלשהו, אתם פונים עורף לדרך אחת, ועוברים לדרך אחרת. כך נקבע, כך היה, וכך יהיה.
כל אחד מכם, נשמתו שוקדת על המתמטיקה הזו, שמתארת את הקשר בין תנועת חלקיקי הפרט במובן הפיזי, המחשבתי, הרגשי, ושל קוד הנשמה. כל המכלול הזה, איך הוא פועל ביחס לאותו "סף אהבה"? זה סף החיים שלכם, או תחילתו של המוות שלכם.
אנשים שפונים אל הרס עצמי, אנשים שמסתובבים עם מסיכות עבות על הפנים, ומציגים הצגות לגבי מי ומה הם… ומולם אנשים שליבם רחב, פתוח, מהדהד, פועם, והם מכניסים לתוכו אחרים, ויודעים להיכנס בזהירות ללב האחר, תוך תשומת לב מרבית ועדינה ליד לוחצת יד, יד מלטפת יד אבל יד לא מתערבלת עם יד אחרת. על הגבולות הללו אתם צועדים, והמציאות: אירועיה, החלטותיה, כל אלו נועדו כדי למלא את החללים שבמבנים שנוצרו.
ציוני הדרך המשמעותיים ביותר שלכם, אינם האירוע שהתרחש לחיוב או לשלילה. זאת לא התאונה שממנה נחלצתם או לא, זאת לא ההתעללות אותה עברתם או לא, וגם לא חתונה מפוארת ביותר שארגנתם לעצמכם. לא זה ולא ההוא. מה שקובע את המציאות שלכם ומה שמארגן אותה זה איך אתם יוצרים את המסגרות החדשות של אהבתכם, ואיך אתם ממלאים אותן בתוכן תוך התיחסות לארועים אלו.
כל אותה התעלות נפש, כל אותה התאחדות, כל אותה שמחה, כל אותה רצייה ואהבה שאתם חשים כשאתם פוגשים אהובים ואוהבים, מהי?
זה ממלא תוכן "סמיך וצמיג" את החלל שבינכם ומאפשר לכם להרגיש איך אתם במיטבכם. וכשאתם כאובים וכועסים, כשאתם מתוסכלים או מפוחדים, כשאתם דחויים או משוכנעים שאתם לא תצלחו לדבר או אז אתם צונחים… צונחים… מטה באותו מפלס של אותה אהבה והנשמה מרגישה כאילו היא צונחת צניחה חופשית, והמצנח לא נפתח.
אין זה פלא שהמחקרים שלכם מראים כי תינוקות בני אדם אינם שורדים ללא אהבה. אין זה פלא שרוב השירים שאתם כותבים ושרים מדברים על אהבה. אין זה פלא שהסיפורת הדרמטית היא הרבה יותר רחבה מן הסיפורת המדעית. אתם לא תשרדו אם תקראו רק מחקרים מדעיים. אתם חייבים לראות, לשמוע, לחוות או לפנטז היכן אהבה מצויה בעולמכם. והיא יכולה להיות אהבתכם לעצמכם או לאחרים, או אהבתם של אחרים לאחרים ואתם תתרשמו ממנה…הדם שזורם בעורקכם אולי רווי בחמצן, אבל הנוזל המטפיזי שזורם בערוצי חייכם, הוא רטט זה של אהבה, בלעדיו אתם קמלים.
חללים חללים נפערים בעולם במציאות הקולקטיבית כשאתם בתהליכי מעבר. ברגע שיש חלל שמפריד בין שני חלקי עולם ועוד לא נמצאה הדרך למלא אותו בתוכן אוהב, הדברים מקצינים. ואת זאת אתם רואים וחשים. אלו גם אלו פועלים בשמה של אהבה. עד כמה שהדבר נשמע אבסורד, עד כמה שהוא לא נתפס, עד כמה שהשכל מסרב לקבל, לפרש או לנתח התנהגויות כל כך אלימות, אכזריות, כבעלות קשר כלשהו לאהבה.
נסביר לכם את זה בצורה מטפיזית. הסברנו שהמטריצה של האהבה ביקום, אהבת הפרט לעצמו ו/או לכלל מכתיב את האופן שבו תנועת הנשמה מגדירה לעצמה את גבולותיה, הרי שכאשר מתקיימת אהבה והיא אמיתית ואותנטית, ריקוד הנשמה הוא גמיש יותר ולא נפערים חללים.
בחסרונה של אהבה, כזו או אחרת, נפער חלל והנשמה יכולה לצעוד, או לרקוד רק את הצעדים הבסיסיים שלה, כדי לשמר או לקיים את עצמה במצב של הישרדות אך לא במצב של חיוניות. כל ההתנהגויות האלימות, האכזריות, הן התנהגויות של התכווצות, של התנהגות מינימליסטית לצורך הישרדות. זאת הפיזיקה של חסרונה של אהבה.
אם תמצאו בלבכם מקום, פינה, אפילו קטנטנה ביותר, כדי לקרוא, לשמוע את האידיאולוגיה של ארגונים קיצוניים, אתם תחווירו מכעס, תקפצו ידיים ושפתיים, ורמת ההתנגדות הפנימית שלכם תהיה כל כך גדולה, שלא תוכלו לשמוע את מה שאנחנו אומרים.
ואנחנו, אין בנו צורך לשפוט בין אדם לחברו או בין ארגון כזה לאחר, שכן כולם המה פניה של אלוהות. מי אנחנו שנאמר, כי ילדים כאלו ואחרים הם חורגים לנו? אנחנו כן נבוא ונאמר כי הצטברות של חלל שכזה בתוך ליבו, בתוך עורקיו, תודעתו, והוויתו של אדם, לא ניתנת להיות נסבלת לאורך זמן, וכאשר הדברים מגיעים לרמת המינימום, כדי לשרוד בני אדם מחפשים להתקבץ, להתאחד ולמצוא את תחליף האהבה הזאת בקולקטיב. הפרט ממשיך לחפש שותפות ושייכות ואותה אהבה חסרה מתמלאה באותה אחדות אידיאולוגית, ושותפות הדרך. זה לא מילוי חלל במיטבו, אבל זה הרע במיעוטו.
לפניכם ימים של הזדמנות עקב החגים שלכם. אתם מוזמנים לגלות מסורתיות פנימית, למצוא את האלוהות, המחפשת משמעות בתוככם, ולהבין שתקופת מעבר, או תקופת שהייה ,היא תקופה מופלאה, אבל גם פה עקרון הרצף והחללים הוא העיקרון החשוב ביותר.
בעת שהייה, בעת מעבר, בעת שאתם נוטלים פסק זמן, באשר אתם, כשאתם מרגישים שאתם זקוקים למנוחה, להפסקה, לאיזו שהיא שהייה במקום כדי להבין מתוככם מה ממתין לכם מעבר לפינה או לאן אתם הולכים, ערך עליון יש לאותה אהבה והנגזרות שלה, שיהיו משוטטות בחופשיות בתוככם במצבים האלה.
שמחו ותהיו עסוקים בדברים שיש בהם אהבת עצמכם. הנאה, קלילות, שחוק על דברים פשוטים, ושחרור מרגע לרגע, מיום ליום, של מאורעות העבר והתרחשויות העתיד.
כדי שלא יפער חלל בתוככם וכדי שתישארו רציפים עם הרוח, כדי שתוכלו לקבל אל בין ידיכם את המתנות שממתינות לכם ואת ראיית הדרך לשלב הבא, על הערוץ שלכם להיות כמה שיותר פתוח וצלול, רק אהבה לעצמכם ולאחרים היא כל כך מהירה בשינוי תהליכים.
ככל שאתם מבלים את זמן ההפסקה שלכם, זמן השהייה שלכם, בהנאה צרופה, בפעילויות, באנשים, בטיולים, בכל מה שגורם לכם שמחה, או אז אתם מצמצמים חלל ויוצרים תכנים חדשים ואלו כבר יודעים איך להתגבש לרעיונות עתידיים. מאידך, כשאתם עצובים, מדוכדכים, כשאתם מודאגים או מפוחדים, או כשאתם משוכנעים שהדאגות שלכם והמחשבות שלכם, הן אלו שיצמיחו את הדבר הבא, שם נפער בכם חלל גדל והולך, ולא תוכלו עוד לצמצם אותו בעזרת עוד מאותו הדבר. לכן באתם והלכתם כל כך הרבה פעמים.
אלו הם ימים בהם המסורת שלכם מחשבת את חישובי הנפש שלה. ואנו נאמר לכם כמילות סיכום, הניחו לעבר שלכם. אנחנו יודעים שמקובל "לחפור" כפי שאומרים אצלכם, במה עשיתם ובמה אמרתם, וזהו עיקרו הפופולארי של יום הכיפורים שלכם. הפעם, האם תסכימו לקפוץ מדרגה? האם תסכימו לא להתחשבן עם עצמכם, לא על מה שאמרתם, ולא על מה שעשיתם?
פטור בלא כלום אי אפשר, שבו ותהיו מביאים אל מול העיניים העצומות שלכם, בשקט ובקדושה אמיתית, בינכם לבין עצמכם את העוצמה הגדולה ביותר שלכם ואת החולשה הגדולה ביותר שלכם. וכאשר אתם הוגים בעוצמתכם הגדולה ביותר, תצמיחו ותצמידו לה כנפיים. עד לאן היא ממריאה בתודעה שלכם? לאן היא יכולה להגיע?
מהו הערך? מהי האידיאה הרחבה ביותר והנעלה ביותר, שממנה צומחת עוצמתכם? ומנגד תהיו הוגים ומבינים מהי חולשתכם המעמיקה ביותר, המשרישה ביותר, המקרקעת ביותר, שבעצם הוויתה הנוכחת מפריעה לכנפיים שלכם להמריא?
אנו כולנו יחד, וכל אחד מאיתנו, מבקשים להודות לכם על נוכחותכם, על ההבנות שלכם, על התהיות שלכם. משכך אתם עושים אתם מרחיבים ומגמישים עוד ועוד את המבנה הזה שיצרתם, והוא מקבל ישות וזמינות משל עצמו, ויעשה את דרכו לטובתכם ולטובת הכלל, כפי שכך קורה מאז ומתמיד. אנחנו שש אלוהויות.