אנחנו שש אלוהויות, שמשנות כעת את פני הפלנטה
זו איננה אותה ארץ, זו איננה אותה הפלנטה, זו איננה אותה שמש, וזה איננו אותו הירח.
אלו אינן מליצות אלא דרך למסור לכם עד כמה חשובה התקופה הקרובה, החודשים הקרובים, לכל אדם בעולם.
הירח פיתח יכולת הכלה יותר גדולה כי הוא נושא בתוכו את אוסף הרטטים הסמויים, הלא נראים, הנשכחים, ה"סודיים" של הפעילות המוחית והרגשית של תושבי הפלנטה.
כאשר הירח מכיל את עצמו טוב יותר, בעזרתכם כמובן, אתם מפתחים תהליכי מודעות בקצב מואץ יותר כי הרי מה היא התפתחות מודעת אם לא חשיפת הלא מודע, הסמוי והמיסטי והפיכתו למודע, גלוי ואפשרי?
השמש איננה אותה שמש, מכיוון שהעומס של החלקיקים, שהופכים את הקרניים שלה מרכות ומלטפות לשורפות, הופך גדול יותר, ולכן היא יכולה להאיץ תהליכים בתוככם ועל פני הפלנטה שלכם מהר יותר. הדבר קורה בהסכמה עם גרמי שמיים שמלווים את הפלנטה שלכם.
מולקולת המים משתנה: ישנם רטטים שונים שהמים מסוגלים לרטוט בהם, כי הם תמיד הכילו את התוכניות הפנימיות, הסמויות והסודיות, שתכננתם לכם יחד אתנו כפלנטה שלמה. רק יותר מאוחר התפצלתם לתרבויות שונות. המקור תמיד היה מן המים.
השמש, שזורחת על פני עולמות, שנוצרו בזמן פריצתו של העולם שלכם, היא שמש שעורכת שינויים בעצמה ממש בימים אלו. הכל מתרחב ומתעצם, כמו אותה תזמורת שעד עכשיו ידעה לנגן באולם בעל תהודה מאוד מסוימת, וכעת מתעקש המנצח להעביר את התזמורת לאולם רחב מידות. התזמורת מפלבלת בעיניה ושואלת "מדוע? היה כל כך חמים נעים ואינטימי באולם הקודם"…
עומד המנצח, מגרד בראשו ואומר : "…הצליל של אותה היצירה ,שניגנו באותו אולם קטן ואינטימי, מתחיל לצרום באוזני.
משהו שם חסר לי, משהו שם הלך לאיבוד, ואני מקווה שבתוך מרחב גדול יותר, שהצלילים יכולים להתפשט להדהד לאורך זמן, אני אגלה שוב את מה שהלך לאיבוד".
אבל לא יהיה זה אותו הדבר שהלך לאיבוד, יהיה זה הדבר החדש, שמאפיין את אותה יצירה, שגם אם התווים שלה לא משתנים. הצליל לאוזן נשמע פתאום אחרת, ולא תהיה זו אותה התזמורת. שכן גם אם אתם תקישו בקלידים, ותמתחו במיתרים באותו האופן הטכני, מה שיופק מן הכלים שלכם, יהיה אחר ושונה.
ובכן השמש איננה אותה השמש.
תפקידה של שמש, או שמשות – סביב, מעל או דרך עולמות של חומר, הוא לארגן את מרחב המחייה.
שמש, בהוויה שלכם היא מאירה, מחממת, היא מאפשרת את החיים. על פי זריחתה, שקיעתה, מקום כיווניה ועונות השנה השונות אתם מארגנים את החיים שלכם. אתם לא תצאו לעבודה כשהיא שוקעת ולא תלכו לישון כשהיא זורחת, ומי שכך עושה, מסיבות שונות מרגיש שהוא מחוץ לסדר ולארגון הנכונים. אתם לא תזרעו כשהאדמה יבשה או צחיחה, ואתם לא תקצרו כשיש מבול שוטף והאדמה הצמאה מרווה את עצמה. וכך הלאה וכך הלאה.
תפקיד השמשות מאז ומעולם היה לארגן את סוג הקרינה שמעבירות הקרניים שלה, כדי שאפשר יהיה ללוות את הפלנטה שקשורה לאותה השמש על פי סדר וארגון שנקבע מראש.
השמש שלכם משתנה, זה אומר שכל הקונסטלציה, כל הסדר והארגון שאפפו את העולם שלכם, כל זה כעת נמצא בתנועה, ולא מכיוון שהשמש החליטה להשתנות אלא מכיוון שהדבר קורה הדדית. מערכת סימטרית לחלוטין פועלת כעת בניכם לבין השמש, מה שלא היה בעבר. הגיע הילד לפרקו וכעת הוא איננו מתייחס אל הוריו כאל מכתיבי דרכו, אלא כאל בני אדם בוגרים החולקים עמו את החיים.
אז השמש שלכם משתנה, וכתוצאה מן השינויים האורגניים שמתחוללים בה, כל מה שנישא דרך הקרניים שלה, שהיה מצומצם, נקודתי, זעיר ועכשווי, הופך להיות הרבה יותר רחב. זאת אומרת שהחום שפולטת השמש ונקודות הרתיחה והחימום שלה במקומות ספציפיים בפלנטה שלכם, כל זה משתנה, מתעבה ומתעלה, ויותר ויותר מקומות על פני האדמה שלכם, קולטים, מאפסנים חום. חומה של שמש ומה שבעבר היה נפלט מהר יותר כעת נאגר ונעצר, וממתין לשעת כושר. שעת הכושר איננה אמורה להרוס אתכם, אבל היא אמורה לשחרר חום מתאים שיאפשר תנועה ותנודה של תהליכים בקצב יותר מהיר וכינונו של סדר חדש.
סדרים נועדו לארגן או לאפשר טווח מחייה מסוים. לאפשר תנועה על פני מציאות מסוימת. ברגע שמשתנה המציאות, הסדר צריך להיקרא מחדש.
זו כוחה של קידמה, וזה יופייה של האמונה כי הדברים שמשתנים אינם עושים זאת מתוך כך שהם מתפרקים ומתפוגגים, אלא שהם מפנים את מקומם למשמעויות שהן חדשות ונכונות לרגע זה.
המהלכים הפוליטיים והאחרים בתוך העולם שלכם, הם נגזרת של השינויים שמתחוללים בשמש בהסכמה. אתם צועדים במהרה אל מקומות בהם תרצו להרגיש בתוככם את מה שאתם רוצים לעשות, לומר ולבטא, ופחות תרצו לקבל את זה נשמע או מגיע מבחוץ. זה חשוב, מכיוון שאז מתלכדים העולמות של פנים וחוץ, זה חשוב מכיוון שאז החושים שלכם שמתווכים לכם את המציאות החיצונית, הופכים פחות ופחות חיוניים.
זה מתחיל בתודעה הפנימית המתרחבת, ובמרי הפנימי להסכים ולהשלים עם מה שנאמר. מתעורר החוש הראשון, החוש של החיבור אל ה"אחד" ואל המשמעות הפנימית המכתיבה את הדברים מבפנים, חוש אלוהי, חוש של אחדות, ושל אובדנה של התפצלות, וחוש שאומר ה"אני"וה"עצמי" יודעים ומכוונים מבפנים.
זה החוש הראשון,לא השישי והוא שפועל ופורץ קדימה, ובאמצעותו שאר החושים הפיזיים ישתפו פעולה.
לכן אתם מתחבטים בתוככם. לכן חלקכם נרדמים תרדמה רוחנית שקראנו לה "מוות רוחני". כשתתעוררו מחדש, הפחדים שמנעו בעדכם מלשים את החוש הראשון הזה על פני הכתר שלכם, ושמנעו בעדו מלהוביל אתכם נטולי עכבות ואזיקים על הידיים, יתפוגגו. באמצעותכם. זאת המשמעות של ההתעוררות הרוחנית. פתירתן של אותן דרמות עליהן שוחחנו איתכם בשנתיים האחרונות. הדרמה של הקארמה.
אלו אשר יפתרו את הדרמות האלו ויתעוררו חדשים, ינהיגו את העולם החדש. הם לא בהכרח יהיו בתפקידי מפתח מדיניים, אבל ההקרנה שלהם על פני הסביבה תהיה כל כך עוצמתית, שהם יהיו מאוד חשובים ומשמעותיים כך שאחרים ימשכו אליהם, יקראו אותם בכל מני אופנים, ירצו להיות איתם, לספוג מהם או ללמוד מהם, ויהיה להם כוח להשפיע בלי מילים על תהליכים שמתרחשים ברמת הציבור הקולקטיבי.
תהיה זו הקרנה אלוהית עצומה, אדירת מימדים. כפי שהשמש שמשפיעה על כל המקומות בארץ, לא צריכה לשלוח קרן שתדבר עם המקום ותבקש ממנו רשות להיכנס לאדמה, היא עושה זאת וכולכם נהנים ממנה.
זאת המשמעות של כל אלה ש"מתים" עכשיו, כשהם מתעוררים העוצמה האלקטרומגנטית התהודתית שלהם תהיה כל כך גדולה שהם יצטרכו הרבה פחות להתאמץ ולעשות פיזית דברים כדי להיות משפיעים, מוליכים ומובילים את אותם התהליכים.
אנרגיית העידן המתחדש ועימה האפשרות החדשה של פתרונות קוסמיים לנושאים ארציים דורשת מהנשמות, כמובן, בגרות הרבה יותר גדולה ורחבה, ואחריות לא רק למשמעות החיים הפרטית, אלא הכרה בצורך לעבוד לטובת המרחב.
נשמות שעוברות למעברי הביניים מתחילות להבין דרך האנושי את המעבר העדין אבל המאוד משמעותי בין ההוויה הפיזית, החושית פלנטרית אל ההוויה האינטואיטיבית- אלוהית המתרקמת בכם. הן מתחילות לעבוד על גישור הפער שבין רמת ההבנה, התפיסה והתרגום לחיים הפרטיים לבין הבנה של המרחב היקומי.
כל זה נועד כדי להסביר לכם כי כעת אתם יכולים לפתור. אתם לא צריכים למות ולבוא עוד עשרים, שלושים, ארבעים פעם כדי לעשות זאת, עכשיו הכול זמין, התנאים בשלים, השמש זורחת, ואתם יכולים לקום מחר בבוקר ולהחליט שאתם פועלים ללא הפחדים שלכם.