"מה שמתרחש בעולם- מתרחש גם בי"

שלום רב,

 "אתם חווים תנועה סיבובית, הקשרית מעגלית סובבת כל. קשה לגייס מתוך עולמכם, המצוי על בלימת מעבר, כוחות מייצבים שמעצימים את השינוי בלא שתהליכי פרוק יואצו גם הם.

זו תנועה יקומית עזה- והיא תנועת המפרק. תנועת הרוח המכופפת ומגמישה- אך גם שוברת ומנתצת. זו אותה רוח של תוהו ובוהו המרחפת על פני תהום, שהיא כה הכרחית כבסיס להתחלה חדשה.

אין לכם דרך לעבור ממימד מציאות אחד לאחר בלי רוח זו וללא הכאוס, שמשבש את ההבנות שלכם לגבי סדרים וארגונים. כאוס שמעורר פליאה ותרעומת אך גם שמחת התחדשות והבנה כי דברים עתיקים מסתיימים. אל הרוח הפרועה אך הברוכה הזו מצטרף מימד שומר, שמגן עליכם מפני התפרקות טוטאלית, והוא מעוגן בכל חלקי התודעה, שכבר אינם רואים בפיזי את המציאות היחידה האפשרית.

עולם שתפישתו נותרת מכאנית- לא יעמוד בעצמת הרוח הזו- ויתפרק. עולם שמנשבת בו רוח של הבנת המציאות הלא פיזית, מגמיש את תפישותיו ואת ערכיו, ובו החומר כבר אננו רק קשיח ושביר הוא גם "מתגמש".

כולכם בוראים בתוככם כעת עולם של התנסות מיוחדת. בשלב התהפוכות, כפי שאנו מוסרים זמן רב, בו הבלתי אפשרי הופך אפשרי, וכל סדר וארגון מתפרקים ומחפשים הבנות חדשות, בתוך הכאוס הזה יכולים להישתל בכם זרעים טריים וחדשים של המחר, של הנודע מחדש כאלוהי, כטראנסדנטאלי או משיחי במובן הפנימי.

כעת נוצרה פלטפורמה פנימית, שבה העולם הפנימי החדש, שהרבה מכם שוקדים על הבנייתו, יכול לשרת מנגנון חדש בתולדותיה של נשמה, מנגנון של הזכרות מפותחת. הזכרות זו היא שונה מן המוכר לכם ואין היא בהכרח כוללת תכנים מובחנים.

היא אנרגטית ויברטורית, וקשורה לאופן בו הנפש מכילה את הנשמה והאישיות באופן חדש. הדבר מאפשר להרבה מכם לעבור דרך השכחה האנושית, לחוש ולחדד ידיעות אינטואטיביות, כדי להתקרב אל הבנת הרוח הבוראת בחומר ומשתמשת בו כמושא ההתנסות.

היפוך התפישה הזו, שבין-בני אדם שעוברים התנסויות רוחניות לרוח המתנסה באנושיות- הוא שימשיך להתעגן בכם ובעולמכם ויסייע לכם.

טרם הגעתם לשיא המהפך, עוד צפויות הפתעות בעולמכם הפרטי, האזורי הארצי, וגם בכל הקשור לקשרים עם פלנטות חדשות, מפני שאז כל ההשפעה האנרגטית החיצונית תשתנה ותיצור הזדמנויות חדשות ואפנויות ביטוי שלא היו אפשריות קודם.

זה מסע שלם של תודעה, שנעה לאט, כמו מסך גדול שנע לאיטו מצד אחד של הבמה לאחר, וחושף עולם שעוד שנים ספורות יבין את עצמו אחרת.

יש צורך להמשיך לפרק ולסתור מסגרות מסודרות, מאורגנות ליניארית. כוח הדף עצום שבא מבפנים על מנת לשבור מסגרות קרמתיות, לנפץ אזיקים תפישתיים, לחבל בתפישות אידאולוגיות אישיות, וגלובליות, כל מה שהיה סדור ומאורגן.

תקופת המעבר בעיצומה ולכן הכל רועד, ובוער, שוטף ומתהפך, הכל ניצת, מתכלה ומבקש להגיע אל היסוד, אל ראשית ההתחלות, אל אותו כאוס של תוהו ובוהו בראשיתי.

אנו מוסרים את הדברים כבר זמן רב, ויודעים אנו כי כל נשמה מתמודדת בכוחותיה שלה עם המעבר, המבקש ממנה כוח ועצמה הפורצת מגבלות ומסגרות, ומאידך מחפשת את החדש, התמיר והסמוי,את הריפוי, שעל בסיסו תתחיל התחלה חדשה.

בני אדם אתם- ואינכם יכולים להיות בפער מציאותי. אין לכם יכולת לנוע בין שתי מציאויות ולהישאר בתווך. זקוקים אתם לקרקע מוצקה תחת רגליכם, ולכן כל אישיות מתרגמת על פי יכולותיה ודפוסיה פריצה מהי.

שאלו את עצמכם: התגברות עוצמתית- של מה?

מבנים ותיקים -איזה?

יכולת לראות מעל ומעבר לפרטי, לקונקרטי, לפיזי ולמוחשי- עד היכן?

הפעלה של חושים, חיישנים של ראייה, שהיא אינטואיטיבית, דקיקה, מבחינה, רגישה ולא נעזרת בכלים אינטלקטואליים. האם יש לו לבן האדם את המסה החדשה הזו, או שמא אוסף, אוגר וחוקר הוא את העולם החדש בעזרת כלים ישנים?

במצב הזה, משנפער לו הפער ואת הרעד לא ניתן לעצור, יש צורך לנוע איתו.  אין לנשמה ברירה אלא לעגן את התנועה הסובבת הזו במה שעדיין או כבר זמין ויכול לשרת אותה .

זו תנועה שיש להכיל ולשאת אותה – הקולקטיב השלם גובר על הפרט כרגע. לא תמיד יודעים הכוחות האישיותיים איך להתמודד עם הרעד והפירוק ואיך לשמר איזון פנימי. ארגון האישיות הפרטי של כולכם חשוף לרעד הזה כמו כל ארגון אחר.

מדובר ביכולת לשאת ולהכיל פרצות, סערות ותוהו ובוהו דרך רגש או מחשבה. זיכרונות של ארועי עבר שמקורן בפעימות קודמות נעות בלא מודע כמו סרט נע, ומבקשות להתעגן שוב בתוך המציאות הפיזית.  אך הפעם אין הן יכולות  להתממש בה כמו בעבר.

כל מה שעולה, חלקי זיכרונות… קטעי דברים… מילים שמורות… כל רצף זיכרון שללא סיבה  משחזר את עצמו, הוא השתקפות של ה"סרט הנע" הזה, שהנשמה כעת מעלה בפני עצמה, באין יכולת לעבד את הדברים דרך הזיכרון האנושי.  אתם בעצם נדרשים להרחיב את יכולת ההכלה הפנימית ולא תמיד יודעים למה…

האירועים הם לא תמיד הסיבה. משמציאות מוצאת אבני משחק חדשות לשחק בהן, עבר והווה, היה ומתקיים, סמוי וגלוי, נשמתי ואישיותי מתערבבים להם יחדיו. כל הזיכרונות, הטלטלות, החבטות, הן חלק ממסכת של תנועה עצומה, שסוחפת איזורי מציאות יקומית, אלא שבעולם פיזי מוחשי היא לא יכולה לנוע בלי שהחומר ירעד ויתפרק.

אתם עובדים קשה בתקופה זו כדי לעשות סדר באי סדר, למצוא ארגון בכאוטי, ולייצר אזושהי הרמוניה מה דיסהרמוניה העולמי, הארצי והאישי שמערבל אתכם.  ואתם נחבלים וקמים ומוחים דמעה, חובשים חבורה וקמים…ואנו פה לאמר: הניחו לכאב. תנו לו לצוף, להתעורר, להיזכר וגם ללכת".