השבוע גיליתי שהצרה הגדולה ביותר שלי – היא אני" (גל סלע)"

שלום רב,

בשבועות האחרונים הקשבתי לכל כך הרבה אנשים שסיפרו לי (או כתבו לי) שהם מרגישים מוזר.היה מי שתאר זאת כאילו "העור שלו מתחלף" בעודו ער, היה מי שאמר שהוא "עובר חבלי לידה" והרי הוא כבר פה…והיתה מי שסיפרה בכאב כי יום רודף יום ולפתע אין היא מבינה לשם מה? מהי התכלית? לאן כל זה הולך? וכמובן היתה מי שגילתה בסיומו של עוד שבוע לא קל כי "בכל זאת, אני הצרה של עצמי".

אז לכל מי שמרגיש כי הוא עובר בשבועות האחרונים (ובכלל) איזו ויה דולורוזה פרטית…המילים הללו בשבילכם.

 זהו הלב- הוא שמבקש ריפוי דרך החיבור למוח הגדול.

המוח הגדול הוא המוח שמחבר אתכם דרך הזכרונות מכל פעימות החיים. כמו גל מתעורר הוא בימים אלו ומציף אתכם בזיכרונות שעוברים דרך תחושות הלב.

הזיכרון הרי הוא הווייה פועמת, הוא איננו שייך לעבר. זו הווייה מרושתת אנרגטית, שפועמת במישורי זמן מסוימים. ככל שתוכן הזיכרון רלונטי יותר לחייכם, הוא דורש את תשומת לבכם, ועוצמת הזיכרון יוצרת מסה קריטית שנצברת במישורי זמן אלו בעוצמה גדולה יותר.

החדות שבה פועם הזיכרון המבקש פתרון מכאיבה: היא יכולה להכאיב באיבר בגוף, היא יכולה להכאיב בנפש,אפילו בדיכאון או בתסכול. לא תמיד מובנות התחושות. זה המוח שמחבר בין הזמנים ובין המהויות  והתעוררותו חיונית במהלך התמוססות אשליית הפיצול, שאתם כולכם עוברים דרכה עכשיו.

כל זה מתעורר עכשיו בכל מקום ואצל כל אדם. אצל כל ראש ממשלה, אצל כל נתין. ולמה אנו מזכירים דווקא ראשי ממשלות ונתינים? מכיוון שהמוח הגדול מפרק תבניות היררכיות שהעצימו פיצול עד כה.

 הרוח מבקשת את האהבה העצמית חסרת התנאים ,כדרך לחבור אל הגדול והרחב, תחת שפרשנויות אנושיות יעמיסו עוד אשמה, דחק, ביקורת ובדלנות- לטובת הפיצול. הרוח מבקשת כי תראו את עצמכם מושיטים ידיים אל היקום, מצחקים ונזכרים בבית האמתי שלכם.  נזכרים כי כל מעבר חיים, כל כאב שעדיין צורב, בא לאפשר את המשך האשליה כאילו אתם אינכם מחוברים לתודעה האחת: אתם  פרט שצריך לשרוד, להכחיד את מה שמפריע לו ולהעצים את מה שטוב לו.

אשליית הפיצול  גורסת כי צריך להיות בתחרות כדי להשיג עוד, כי צריך לשלוט בעניינים כי הפאסיביות מסוכנת. אשליית הפיצול אומרת שצריך לשפוט את הדברים על פי השכל כדי לוודא שהם עוקבים אחר לוגיקה או תוכנית שיש בה רציונל, מפני שהלב- הלב הוא רגשן, הלב הוא סנטימנטלי, עם הלב אי אפשר להגיע רחוק.  עם הלב אפשר רק  לבכות את חסרונו של השכל. כל אלה הם מן "הערכים" שהעולם הישן הכתיב לכם ושאתם אימצתם כדי לוודא את ההמשכיות של ההיתכנות הזאת.

עד מתי?

אהבת האל היא האהבה העצמית שלכם אליכם. מי שטרם הבין זאת ומחפש מתנות מבחוץ שיוכיחו לו שאכן קיימת תודעה אלוהית כזאת ואחרת -עדיין מצוי בחיתולי דרכו.

 זה המעגל שרוצה להישבר והוא ישבר ברכות, עם אהבה פנימית ועם שיח אחר, שלומד להכיל גם את היצירה הפנימית של כאב, או חולי כסמנים שמאירים לכם את הדרך, ולא כנטישה או בגידה של הגוף.

המהפך שלכם תלוי באותנטיות הרגשית שלכם, למרות שלמדתם כי "מחשבה יוצרת מציאות". המחשבה, אנליטית ככל שתרצו, רציונלית, גברית והכרחית, זכתה למוניטין מסנוור בעוד הרגש הסתפק במוניטין מעט ירוד. הרגש מיוחס בעיקר לנשים, ולעיתים אף לאלו ש"אינן מסוגלות לחשוב באופן רציונלי". השכל, לעומתו מיוחס "לגברים אמתיים", המסוגלים לקבל החלטות ולנהל את החיים "מן מקום הנכון", כביכול.

כשמתהפך העולם ויחסי גבריות- נשיות משתנים באופן דרמטי, יהיה זה אך נכון כי המאזן בין השכל לרגש ישתנה אף הוא. מדובר באנרגיה שלמה אחת שהסכימה לפיצול כדי לחדד ולהקצין את הרגש לרגשנות ואת השכל לשכלתנות- עד מיצוי. כל אחד מהם הפך תחביב להתמחות. כשמגיע העולם לנקודת המעבר ויוצר מעגלי התהוות חדשים המבוססים על הרמוניה ושיווניות, על שני החלקים ליצור חיבור מחודש.

 יגדל נא כל אחד מכם את החתיכה החסרה, אך מתרים אנו בכם: כל מי שיעשה זאת באופן מאולץ ללא מרכיב של אותנטית, הדבר לא ייטמע ולא ייקלט ולא יהפוך כלי ליצירת המציאות החדשה.

 איך?  הטבעה אנרגטית חדשה מוטבעת בכם בימים אלו באונה הפרונטלית. זהו שתל שיוצר חיבור בין תנועה אנכית ותנועה אופקית ומאפשר האטה בזרימת המידע שאחראי לפרשנות המוקדמת מהזיכרון האנושי.

זו הטבעה שנשענת על פריצה פנימית. כל קורא יחווה אותו והדבר תלוי במידת הפתיחות.  פריצת הדרך נשענת על הכרה פנימית עמוקה, על תחינה, שיש בה ערב רב של רגשות. זו לא עוד בקשה שקטה, מנומסת, צלולה. לא. זה לא מספיק. כדי לפרוץ דרך עתיקה עליכם לעבור דרך  איזושהי זעקה, שבוקעת רק מן הלב, לא מן השכל, והזעקה אומרת עד כאן!

לא מעוניין יותר… מיציתי….קושי או דפוס מסוים. הזעקה האותנטית מפעילה את מנגנוני הלב, שבלעדיהם טרנספורמציה זו איננה אפשרית. טועה מי שחושב שיש צורך רק במחשבה כדי ליצור מציאות .

 צאקרת לב היא הצאקרה, שבלעדיה אין לכם חיבור אמתי  ליקום. לצורך כך נדרשת הכרה צלולה של הבעיה. לזה אנחנו קוראים פריצת דרך.  מתעורר רגש לא קל, שיכול להיות מורכב מסבל שעברתם, מכאב, מתסכול, אפילו מכעס לא הגיוני על עצמכם, על היקום או על אלוהים.

אלא שהפעם אתם לא מזדהים עם הכעס הזה או משליכים אותו כלפי חוץ,  אלא אתם מכירים בכך שמדובר ביצירה שלכם ואתם פונים בתחינה לשינוי תוך שאתם מודעים לכך שמדובר בהרגלים שמיצו את עצמם ושאינם מגדירים אתכם יותר או אז יודעת הרוח שפתחתם פתח , נפער פער ,נפרצה דרך. ללא ההכרה באחריות ליצירה , לא יפעל השתל. יחליק הוא ויפעם חלושות כחסר חיבור ללב- מקור השינוי..

. מדובר בנפרדות מסוג חדש. סוג של ספרציה ואינדיבידואציה  לא מדמות, ולא מאנרגית מקור אלא מההזדהות ארוכת הזמן שלכם מהחוויה החושית הגורסת כי כך זה היה וכך זה אמור להמשיך ולהיות.

אז קבלו בשמחה ובהשתאות את ההטבעה המחברת, המקשרת, המעוררת והמאפשרת הזו, ודעו שלהבדיל מתקופות קודמות, בהן ההטבעות היו בעלות כוח פעולה עצמאי, הפעם נדרשת הכרה מודעת של שתי המציאויות הסמויה והגלויה . או אז יכולים אתם לעבור את התהליך הזה עם עצמכם ולהפיק את מלוא התועלת מההטבעה שנביא בפניכם.

כשמופק רגש בתוככם- יש צורך לשקף אותו באמצעות ביטויו חזרה למציאות. כשאתם לא מפחדים לשקף החוצה את הרגשות שעוברים דרכיכם,  אתם יוצרת מחזוריות ומעגליות עם המציאות. הפחד לעשות זאת הוא זה שמפריע להרחיב את מעגל המחזוריות עם המציאות עד לסנכרון.

 שיקוף הרגש האותנטי מאפשר לכם לנוע עם המציאות ודרכה במרחב מתגבר והולך. ככל שאתם מתכחשים או מדחיקים רגשות מסוימים, מעגל המחזוריות עם המציאות מצטמצם ומגביל אותה, כיוון שאתם לא משקפים החוצה את מה שקרה לכם בפנים.

כשאתם מתגברים על אשליית הפיצול אתם מבינים כי אין הבדל בין הפנים לחוץ, מבינים שמדובר בגלגל אחד של רוח, המנהלת את תנועותיה דרך החומר באופן מגוון. לכל אחד מכם, גם אלו הסבורים כי הם פתוחים ומבטאים רגשות, ישנו פחד כלשהו שעדיין מהווה חסימה רגשית. פחד שנוצר עם תהליך הנפרדות מאנרגיית האל המקורית. במשך שנים הדרכנו אתכם לחשוף אותו ולהתמודד אתו. כעת אנו מדריכים אתכם לא להזדהות עם החוויה החושית רגשית שנאספה דרך חווית הפחד לאורך הזמנים. צאו לחופשי!

תוכלו להטמיע את ההטבעה תוך כדי המדיטציה הבאה:

שבו בנחת והשתמשו בדמיונכם כדי לראות קו אופקי פוגש קו אנכי, ואיך בנקודת החיבור נוצר כדור גדול של אור זוהר, ממנו קווים אינסופיים יוצרים זוויות כאלה ואחרות לכל מקום. רשת נטווית של קווי אור והיא המוקד והמרכז של נקודת החיבור שמאירה.

שבו שם בשקט ככל שתוכלו.

 

Share
פורסם בקטגוריה העת החדשה, כללי, מסע הנשמה, תקשורים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות על השבוע גיליתי שהצרה הגדולה ביותר שלי – היא אני" (גל סלע)"

  1. מאת נורית גל‏:

    תודה תודה לך ליאורה, אני עוברת בתקופה האחרונה סוג של ומה דולורוזה נפשית, כאילו שכל מה שלמדתי בחיים האלה מתערער ואני צריכה ללמוד מחדש
    אני מנסה ״לצאת לחופשי״ כמו שכתבת אבל נראה לי שאני מתאמצת וחוזרת לדפוסים הרגילים ולפעמים לפעמים צצה איזו קרן חדשה
    לא הבנתי את הפסקה האחרונה, אומרים לא להזדהות עם החויה החושית רגשית שמגיעה דרך הפחד אלא לצאת לחופשי? אבל איך ?
    האם מומלץ לי לברר את זה פרטני לגבי אצלך?

    • מאת ד"ר ליאורה בירנבאום‏:

      הי נורית

      אם את כבר מכירה את פחד הפיצול שלך (פחד הנשמה מהפרידה הראשונית)
      ואם את מודעת לאופן בו הפחד ניהל את חייך כולל התיחסויות שלך לדברים..תגובות רגשיות ספונטניות…פרשנויות וכו

      אז הביאי את המודעות הזו לכל רגע בו את מזהה את תבנית הפחד בפעולה ותבדקי לעצמך אלו אפשרויות אחרות או חדשות מתקיימות באותו רגע שעד כה היית עיוורת אליהן

      או שפסלת אותן מסיבות שונות.

      תיפרדי מהחוויה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם ומשאירה אותך באותו מצב רגשי מול עצמך, הסביבה אחרים קרובים וכו.

      אם תרצי את עזרתי האישית כמובן אשמח לפגוש בך!

      ליאורה

  2. מאת מירי‏:

    אוהבת לקרוא אותך, בכל פוסט שלך את מעבירה מעבר למידע גם את הרוך השקט והאהבה עצמית . ותמיד יש עוד מה ללמוד! תודה

  3. מאת נירית שרון‏:

    תודה רבה לך ליאורה!
    מהדהד – חלק במעומעם, חלק בבירור. ממשיכים בדרך.
    נירית.

  4. מאת סרפינה שרה טאובר‏:

    אולי זה אותו שתל שנכתב בספר של קריון, ושקיבלתי את ההטבעה בשנת 2002 ? ומאז אני מרגישה שמישהו שומע את בקשותי ועוזר לי לנווט למקום המתאים לי. וזה מזכיר לי את סוראן האטלנטי הישות שמישהו מתקשר אותה וגם הוא מדבר על הפחד שצריך להיגמל ממנו, ושהרגש יוצר מציאת ולא המחשבה.
    אני תמיד מקבלת בשמחה תקשורים ממך למייל שלי מוסיף לי עניין וידע, תבורכי.

  5. מאת זיוה‏:

    קראתי בשקיקה את הכתוב.
    התחושה שאני חווה במיוחד היא התעצמות מהירות הזמן … שלעיתים מעוררת אי נוחות … כעין רכבת שדוהרת ללא תחנת עצירה וללא כיוון. אני חשה זאת בשנים האחרונות באופן כללי אך זמן האחרון זה מרגיש קצת כלא מובן גדול (ואין זה בגלל הגיל).

  6. מאת עפרה‏:

    ליאורה יקרה,
    עבר יותר משבוע מאז פרסמת את התקשור, ואני קוראת אותו שוב ושוב מהדף שהדפסתי לעצמי. כל קריאה חושפת עבורי עוד רובד מידע, עוד התבוננות עמוקה, עוד חשיפה עצמית עוד… ועוד…
    לומדת, נכספת להטמיע ולהשתחרר… ת ו ד ה !

  7. מאת שולה גולדמן‏:

    האמת שלאחרונה אני חשה שעולמי התהפך על פניו
    אני חשה יוסר שווי משקל וסחרחורות מקווה שזה חלק
    מהתהליך ושהוא יחלוף לו במהרה תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>