שבעת הצעיפים;להשיל את מטען הכאב

שלום רב,

"בתוככם אתם צפויים לתנודה נוספת רבת עצמה של שריר הלב הפיסי. לא נוכל לעדכן את האדם החדש שבכם מבלי שצ'קרת לב תערוך את עדכוניה. שריר הלב מתעדכן בפעימותיו- רוצה לומר שאנו מזריקים סביב שריר הלב את אותה אנרגיה עוצמתית, שאתם רואים סביבכם, כדי לגרות את הממשק האלקטרו מגנטי של גופכם לתנודה חדשה. תנודה חדש לעולם מתחילה מן המשאבה הפועמת והמפעימה את גופכם.

רגשות ארכאיים ששלטו בכם בפעימות עבר עוברים וויסות עצום דרך המוח האתרי שלכם, דרך הילות שמקיפות את הגוף ועוברים עידון דרך צ'קרת לב משתנה. מה שנותר מכל העוצמות הקודמות שמבקשות להתפרק הן השאריות שאתם חווים כעת. עצב ,דיכאון , אי ודאות, קורבנות, תוקפנות, חוסר שייכות, חוסר ערך וגם הפחד מלאפשר לרגש כלשהו להישאר.

מתקיים מצב מעניין כעת, אל -זמני או רב זמני, בו אתם חווים רגשות "לא עכשוויים": לא מדובר על אירועי הפעימה הזו, אלו הם קודים אנרגטיים של עצמות רגשיות, שהסכמתם לקחת על הגב כמטען כאב במעבר הנוכחי. אך- עם ההתפרצות וההתפתחות של צ'קרת הלב פורץ לו קוד הנשמה שמסיט את הצעיפים, שבעה במספר, שכל נשמה עטתה על פניה כחלק מהשכחה, ומטען הכאב יכול לצוף, לעלות לעבור דרכם ולהתפרק. אתם מתעלים.

אין לכם כל צורך לעבור דרך כל הפעימות ולבדוק מה רלוונטי. זמנים אלו עברו. הכרונולוגיה היא היסטוריה. נפתחים אתם אל הכרה אקראית- מלכותית שמאפשרת הבנה חדשה של מושג האל זמניות. אקראיות אלוהית אפשרית רק כאשר אתם מבינים שיש סדרים מופלאים שהמוח הליניארי לא יכול להבין. אלו אינם הסדרים של אתמול -היום -מחר, או סדרים של סיבה ותוצאה: כך נמשך זמן ליניארי.

זמן ליניארי וזמן אקראי- קחו למשל את האופן בו ההיסטוריה שלכם נמשכה מדור לדור. הכרונולוגיה הזו תוכננה עם הרבה מרכיבים ידועים מראש מכיוון שמעבר הרוח בחומר היה דליל יחסית. היה צורך לטעון את הפעימות וההשתנות שלכם בהרבה מן המובן והמוכן. כעת אתם מתייצבים על פני ההכרה כי אורה של מודעות ואינטואיציה הופכים מובילים יותר וזה אומר שהרשיתם לעצמכם להיכנס למעברי ביניים אלו מבלי שתדעו איך יגיב החומר, ולכן נקבע כי תתנסו בערפול, בערבול ובחוסר הודאות, בהשתנות ובחוסר היכולת לראות קדימה. כל עולמכם נע בין אי ודאות לבלתי צפוי. מתנסים אתם ביצירת סדרים אקראיים – קוונטיים ואלוהיים. כוחו של הרגע מתעצם בהיותכם מסוגלים לאפשר לו להוביל אתכם באמצעות "סדר אינטואיטיבי", הגם שהדבר נשמע פרדוכסאלי.

משילים אתם את מטען הכאב שעל גבכם ובכך אתם חוברים להתהוות עכשווית נצחית. כך תפתחו את היכולת להיות מכילים, נושאים ומבינים את כל הזמנים, כאילו הם מרוכזים בנקודה אחת. חשוב שתבינו כי היכולת לסכם את שחוויתם בעבר, מגולמת בכך שתזהו נכון את האפשרויות החדשות שקבעתם לעצמכם בפעימה זו.

כלומר, הבנתה ומימושה של דרככם החדשה יש ביכולתה לסכם את העבר ולסלול את הדרך להתעלותכם.

אתם עשויים לחוש שאתם זקוקים לכוח חדש שיניע אתכם ויידחף אתכם ויאפשר לכם להוציא מן הכוח אל הפועל רעיונות יצירה שבניתם בתוככם שכמו תקועים בקנה ולא מתקדמים. אתם כבר פועלים על פי שני ממשקים אנרגטיים ולכן בכל פעם שאתם עושים צעד קדימה עם רגל אחת צריכה השנייה להתעדכן ולצמצם את הפער.

על מנת שכל התהודה הפנימית תינשא אל על ,הדבר דורש מכם תזונה עקבית של שורשים. מה שקרוב לאדמה שיכול להעצים ולקרקע את המבנה החדש. ירקות שורש מבושלים כתבשיל נזיד חם ומזין לא יבש מדי, לא קשה ומוצק מדי ולא קר ומנוכר.

הפעם לתזונה יש משמעות הרבה יותר גדולה מבעבר, מפני שכולכם בעלי הטבעות חדשות. זה לא אותו גוף, זה לא אותו מוח. זו לא אותה מערכת חיסונית וכעת זה גם לא אותו לב. גם אין זה אותו עולם שבחוץ.

המקבלים בברכה את חוסר היכולת העכשווית לראות או לתכנן את "הדבר הבא"  מאפשרים למנוף רוחני גדול לעבור דרכם, ולסדר אקראי מלכותי -אלוהי לתפוש את מקומו בכל רגע מחדש".

 שבעת הצעיפים  (לחץ לקרוא על הקורס החדש)

"עוברים אתם דרך שער תודעה מדהים ביופיו ומתבקשים לחנות בו ולהוריד את התרמיל העמוס מן הכתפיים. אין אפשרות לעבור למימד האקראיות המלכותית עם המטען עדיין מכביד מפני שכשהוא על גבכם הוא בעל כורחכם מכתיב לכם דרך בה הישן משחזר את עצמו.

חנו בשער כמה שצריך -אין דרך לדעת מתי תנועו. העיקר הוא לכבד את הרגע הזה את הרגש הזה, לחנות עם כל מה שכרוך בכך ולהפוך את החניה  לקדושה, דווקא משום שיש בה רגעים לא פשוטים.

עצב או כעס, פחד לפרוץ או נסיגת יתר, לוחמנות או תבוסתנות, הפחד להיות לבד, לחוש קטן, הפחד להינטש או שלא להישמע…כל אחד והקוד שאוסף את מטען הכאב הקרמתי הזה, שאיתו אתם מתייצבים בשער התודעה החדש.

אין דרך וצורך לומר לכם מה ילד יום. מה שחשוב הוא שזה לא בא כדי להישאר אלא כדי להרחיב את התעצומות שלכם כי אתם הופכים בכך את עצמכם  לגל של תודעה בעל אין ספור אפשרויות רגשיות, על פני החלקיק המסוגל לקלוט ולתפוש רק סט של רגשות מסוג מסויים.

הדבר דומה לתזמורת שמחליפה מנצח, וחבריה מגלים לאחר תקופת אבל וכעס כי מנצח חדש עלה לדוכן. כשהוא מניף שרביט מגלה התזמורת כי הרפרטואר שלה התרחב משמעותית וביחד מגלים הנגנים יכולת וירטואוזית, לנוע מסגנון לסגנון וממקצב למקצב באופן חדש.

אין לכם פחד מן המעבר הזה חוץ מאשליית הפחד. זו תקופה רב מימדית שמקפידה לרסס אתכם באנרגיה שמפתה את החומר למצוא את התנודה המתאימה כדי להטמיעה ולאפשר לה השפעה מיטיבה.

שבעת הצעיפים מתארים הטבעות א פריוריות, שהסכימה להם הנשמה בדרכה להתנסות בפלנטת ארץ. כל צעיף מכסה תחום חיים משמעותי כלשהו, וקיומו המצעף טישטש את ראייתה ביחס אליו, וגרם לה לסטייה מן הדרך. דווקא בימים אלו של ערפול ואי ודאות אתם מסוגלים להשיל מעליכם צעיפים אלו ולהתעלות למקומכם החדש. זהו מעבר תודעתי אימתני ועצום, שייחשף בפני אלו שמבינים, שהם עומדים בפני תקופה חדשה, יפיפייה, שלא מתחילה בלי שמסיימים "לשלם מחירים" ל"שטויות", או ל"קשיים" ול"טעויות" של התוכנה הקודמת. את זאת אתם חשים בנפשכם ואף בגופכם הפיסי.

לצאת מן הצד השני של התהליך הזה, זו התהפכות מוחלטת, כמו להיות אותו בן אדם ולא אותו בן אדם בו זמנית".

לחץ: קורס תקשור יפתח במאי 2017

Share
פורסם בקטגוריה העת החדשה, כללי, תקשורים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על שבעת הצעיפים;להשיל את מטען הכאב

  1. מאת צפורה גזית‏:

    ליאורה תודה.
    בדיוק הבקר שאלתי את סימה "מה קורה עם ליאורה". הרגשתי שאני צריכה הדרכה לכל מה שעובר עלי.
    יש רגעים שאני חווה רגשות קשים של פחד ותוקפנות כאשר אין שום סיבה חיצונית לכך.
    להיפך רק לפני רגע הרגשתי שמחה והכל בסדר.

    גם התזונה שלי השתנתה מיותר סלטים חיים לכיוון ירקות שורש מבושלים, אני יחסתי זאת לחורף.
    תודה צפורה.

  2. מאת שבי (שבתאי)‏:

    תודה לך ליאורה הודיה למוסרים

  3. מאת רות בנטביץ‏:

    תקשור מדהים . אני מוצאת את עצמי בו ומוצאת בו תמיכה רבה .
    גם אני אוכלת הרבה תבשילי ירקות שורש (כי אני פשוט אוהבת אותם), בנוסף לכל השוקולד שאני מכלה
    תהיי ברוכה ליאורה יקרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>