סיפורה של שפחה

היי

העברת מידע על פעימות עבר, חושפת את כיווניה של התודעה לאורך רצף, שאנו מתיחסים אליו כ- זמנים או- מציאויות שונות.הדבר מעורר את שאלת הליכוד בין המציאויות; הגלויה והסמויה' הפיסית והפסיכו -רוחנית.

מה קרה? מהי הדרמה? מה הוביל? מה בין "זיכרון" "והזכרות" לבין מה שמתקיים כפוטנציאל חדש ב- לזה קוראים העתקה זכרונית או העתקה משברית. תלוי בסיטואציה.
אחת ההעתקות שאני פוגשת באינטנסיביות מרובה אצלי בקליניקה מדברת על "סיפורה של שפחה" ,ולא, לא על הסדרה, בה איני מסוגלת לצפות, אלא על סיפור נשי קולקטיבי, שהוא חלק מהתפרקות הפאטריאכליות ובדרך לשובה של המאטריאכליות.

בחרתי לפתוח בכמה מילים על הזכרות וזיכרון חסרי זמנים, כדי להניח את סיפורה של השפחה כסיפור קולקטיבי, לא לנשים בלבד. זהו סיפור בחירה של האנושות כולה. כולנו הופענו כנשים, כולנו הופענו כגברים בכולנו מפעמת תודעה אחת בעלת היבטים מגוונים.
הנטייה האנושית המובנת, היא לפיצול ולדואליות, ולכן ריבוי המאמרים, בינהם גם אלו המתוקשרים (בינהם גם אלו שלי), עלול ליצור עמדה נשית שהיא לעומתית מול זו הגברית. אני מבקשת לחדד ולהבהיר, כמתקשרת, וכאשה, כי הגברים אינם אויבי הנשיות. הרבה טועים לחשוב שסיכום המעגל הקרמתי מתייחס לדמויות או לנשמות :"אני רוצה לוודא שהפעם אני סוגרת את הקרמה איתו".

מעגל קרמתי שמבקש להסגר הוא ביחס לרעיון, להיבט תודעה כלשהו חוצה זמנים, שמתממש דרך חיי נשמות, דרך בני אדם. גם אם ישנה התנסות חיים רבת פעימות בין נשמות- המעגל שמסתיים הוא ביחס ל- מה הן מייצגות? מהי התימה, הדילמה, הפחד וכו שמיוצגת על ידי הרוח וזאת כדי להנגיש את הנושא בחיים הארציים.

הקורבנות או ההתנשאות, הנראות מול הפחד מהיעלמות, הכוחניות מול הפחד מחוסר האונים, ועוד ועוד. זהו סבב אינסופי של רעיונות, שמיוצגים, בגוונים שונים, דרך היבטיה האינסופיים של הרוח האחת, תקראו להן נשמות.
למה זה חשוב? כי כינונה של מאטריאכליות כתפישת עולם אין פירושה היפוך עדיפויות. זו תהיה פאטריאכליות בשינוי גוון. השינוי אינו מעוגן במגדר אלא במהות הפנימית. ישנן נשים עם עמדה פנימית פטריאכלית, וישנם גברים עם ייצוג מאטריאכלי בולט.
נכון, ישנם הרבה גברים שהתנהלותם הנוכחית משמשת כר נרחב להתעוררות הפרדיגמה הזו, כדי שנוכל ביחד לטפל בה. ללא ספק. אבל, כדאי לזכור שכולנו היינו פה עם שמלות היינו גם עם חרבות.

עכשיו, תגידו לי: אין פה ביננו נשים עם חרבות וגברים לובשי שמלות?

"סיפורה של שפחה" הוא סיפור כואב, ולעיתים מקומם, רגיש מאוד, ומעורר הרבה רגשות גם למטפל וגם למטופלות. הוא סיפור על הזנחה פנימית, כמו למידה מתוך חוסר אונים נרכש ולעיתים חוסר תקווה.

סיפורה של שפחה נוגע בנימים העדינים ביותר של אנושיות, כשנחשפים סיפורים קדומים, כדוגמת אותה נערה בת עשר, שננטשת ביער כי המשפחה במצוקה כלכלית, והבנים מביאים יותר תועלת, או הצעירה שבורחת, כשהיא מגלה שהיא עתידה להמכר לעבדות, נתפשת- ומשלמת מחיר כבד. ויש עוד…
מספיק שבחיים הנוכחיים ישנן חוויות נשיות של חוסר אונים, התעללות וכדומה כדי שטיפה תיאסף לטיפה, רגש לרגש עד שנוצרת ביצה טובענית שמהדהדת פה ועכשיו בעוצמות גדולות, גדולות מאוד. אגב,הדבר נכון לגבי כל נושא.
מדוע? כי רגש הזכרות שעובר דרך האנושי, נעטף בחוויות העכשוויות, מעין מלבוש של מה שיש לאנושי הנוכחי להעניק לו. עם המלבוש הזה יוצאת תנודת הרגש לחפש את הזיכרון העתיק ביותר שלה. היא תמצא אותו מהר מאוד, כל זמן שהדרמה רוטטת במיטבה; "דומה מושך דומה" והים רק שמח להתמלא.

"סיפורה של שפחה", הוא סיפור על בית הכלא לרגשות של תקווה, כאשר רגשות נמצאים בבית כלא, אך תקווה נותרת חיה ונושמת, והמציאות מתנהגת אחרת בפעימות שבאות לאחר מכן, גורלה של קארמה.
לעיתים נאטמת התקווה, נקברת ונעלמת אל תוך פיזור דעת מסוים, ואפילו אל מצבים נפשיים קיצוניים, כדי לא להתמודד עם חסרונה של תקווה, עם עליבות מתמשכת, ועם חוסר יכולת להכיל ולשרוד את החיים כמות שהם.
התקשור המיומן מסייע להבין מאיפה מגיעה התנודה הזאת: של דרמה עקשנית שמפעילה את האנושי באופנים שונים, עד עצם היום הזה. לרוב הדבר קורה דרך מערכות יחסים שבין נשים וגברים אבל לא רק. לפעמים הדרמה בין הפטריאכלי למטריאכלי מתקיימת במסגרת מערכת היחסים שבין אדם לעצמו. גם זאת אפשרות, אלא שבעדרה של האבחנה בין הזמנים (המוח …) הנושא מושלך החוצה על העולם הגברי.
כן, יש לכולנו עניין אנושי קולקטיבי עם סיפור הדיאלוג המשתנה בין הנשי לגברי. עוד סיבה מצויינת להעמיק במודעות שלנו פנימה.

סדנת "תקשור בפעימה אחת" יולי 2019 עכשיו בהרשמה

Share
פורסם בקטגוריה כללי, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>