מה עומד מאחורי דלקת הפרקים שלי: פרדוכס רוח-חומר

שלום רב,
"אמונה משתרשת בדפנות התא. נשמה, שמגיעה לעולם פעם אחר פעם ועוברת חוויות אנושיות מאפשרת לאנושי ללמוד דפוס. הפסיכולוגיה שלכם מתייחסת לכך כאל תבנית נרכשת דרך החיים העכשוויים. הנשמה לא לומדת דפוס – היא יוצרת ערוץ אנרגטי דרכו היא מניעה אנרגיה בכל הקשור לנושא מסוים.
אם הערוץ מתקבע והולך מפעימה לפעימה, היא מתקשה לפרוץ/להרחיב אותו בהמשך. לעיתים אין בנמצא קוד פתיחה מפני שהערוץ אינו אמור ולא היה אמור להיפרץ; הוא היה אמור להתנועע כך ותו לא.
בימים אלו והבאים, ימשיכו להיפרץ גבולות שנועדו לכך, מתוך מתווה מוסכם מראש. יש צורך להסכמה כי חומר יתנהל בדרך שהיא פרדוכסאלית, לעיתים, לתנועת הרוח. האנושי לא יודע ולא אמור לדעת הכל, ויש להכיר בכך כערך חיובי, ולא ההיפך.
כשמתוודעים אתם לפרדוכס כלשהו בחייכם יש שהדבר יוצר תחושת חוסר אמון פנימי כלפי היכולות שלכם. "איך יכול להיות שלא הצלחתי לרפא את המחלה/הקושי הפיסי הזה והזה".
במסגרת מסעות פסיכו-רוחניים אתם נחשפים אל קשיים, אל אתגרים, ולא מחביאים את פניכם מהתנסויות שנחוו כ" לא מוצלחות" "נכשלות" וכדומה. הרבה מכם, כשפוגשים קושי פיסי כלשהו, תרים אחר המשמעות הרגשית, ההיסטורית או הפילוסופית של המופע הפיסי הספציפי שגופכם מדגים.
מה עומד מאחורי דלקת הפרקים שלי? הפיברומיאלגיה? מה משמעות הגידול הממאיר? או מחלת המעיים הכרונית? ועוד. הרבה מכם יודעים כל מה שאפשר לדעת על שורשיה של התופעה הפיסית, ואף ערכתם באומץ את השינויים וההתאמות הנכונות, שהתבקשו בדרך לריפוי.
למרות זאת, מה שגיליתם הוא כי יכולתם לערוך ריפוי בעולם הרגש שלכם, יכולתם לרפא יכולות קשר בין אישי, ויכולתם לרפא דרמות רגשיות, שתבעו מכם כי תמשיכו לבטא אותן לאורך פעימות רבות. לעיתים אף ערכתם שינויים משמעותיים מאוד בטווח חיים מתרחב והולך כמו בעבודה, במשפחה, במקום מגורים וכדומה.
והנה, חלק מכם מסתובב בתחושת חוסר אמון מסוים; הפתעה מהולה בשמץ תסכול, שאלה פנימית שאינה מתיישבת עם כל תשובה מוכרת: מדוע הדבר אינו נרפא במופע הפיסי? מדוע לא עוקב החומר אחר תנועת התודעה כמובטח? האם לא זה מה שאמור לקרות כשמבינים איך נבנית המציאות? מי ראשון ומי אחרון?
לאלו נאמר כי לא נפל כל דופי בעבודת המודעות שלכם, אלא שהרוח משמרת את עקרון הפרדוכס, המתקיים לעיתים בינה ובין החומר, כעקרון שהוא התפתחותי בפני עצמו.
לא כדי שהקושי הפיסי "ישמור" עליכם שלא תירדמו בשמירה, ולא מפני שנוכחותו מבטיחה כי הנושאים שהוא מיצג לא ירדו מסדר היום, אלא בעיקר מפני שכאשר רוח וחומר יסונכרנו להפליא, ללא פרדוכסים תפישתיים, אזי עולמכם יוכל להתפרק מהדחיסות והמוצקות הנוכחית שלו ויהפוך לאחר.
התודעה מתפתחת ביכולותיה לערוך הבנה היקפית -הקשרית בין חלקיק למרחב. האנושי משליך את עצמו על תפישת החלקיק הנפרד מאחרים במרחב. הרוב נע בכיוונים שהם גם דומים אך בעיקר שונים, כלומר, התפישה החושית חלקיקית לימדה אתכם להכיר שוב ושוב את אותן התנועות, הדפוסים, הפרשנויות, מה שיצר דומות מתחזקת והולכת בתוככם ותחושת קביעות ויציבות.
מהויות החיים השורשיות ביותר כעת נפרצות בעולמכם וקשה לכם לעיתים לקבל זאת. אתם מוכנים לפרוץ תקרות זכוכית של זכויות נשים ומיעוטים, מוכנים לפרוץ הסכמים חשאיים שנוצרו מאחורי גבכם בממשל, כלכלה וביטחון, ולא מוכנים לקבל פרצות בסגנון התבטאות ציבורי, הסלמה באלימות או קבלתם של סגנונות ממשל ש"פרצו גבולות טעם טוב".
עיקר השונות אם כן, הוא באיסוף של חווית החיים כחוויה שהיא מרחבית (לא חלקיקית) משתנה, לשון אחר: הכל נע יחד כ"אותו הדבר" גם כשהוא שונה.
זהו האופן שבו התודעה נעה בין חלקיקי החומר, האופן בו היא מתעלה, כך שהיא יכולה להקיף את הכל כספיראלה גדולה, מכילה, מארגנת שיוצרת הרמוניה חדשה.
עדיין מצוי כשל כלשהו- הכשל הפיסי. מלוא המאמצים נעשים – והפיסי בשלו. האם יכולה תפישה תודעתית חדשה להקיף גם את הקשיות הבלתי מתפוגגת? את ההצמדות וההתנגדות של החומר המסרב להתמוסס ?
מה, נכשלתם? לא עשיתם מספיק?
ישנה נקודת אל חזור שיש להכיר בה. בכל מערכת תודעה- חומר יישאר פרדוכס, שבו הרוח תנוע לכיוון מסוים והחומר יתנגד, יתעכב, יעמוד על שלו ויופיע כאילו הוא סותר את ידיעת החומר החדשה.
האמנות של האדם המודע, היא לכלול את נקודת חוסר המושלמות הזו אל תוך ההרמוניה החדשה. כשאתם ערים יותר אתם מזהים כשל של החומר הפיסי לשתף פעולה ולהיסחף בים התודעה אל האינסוף. גם את זה יש להכיל.
אין לדעת, אם יתרצה החומר בהמשך או לא. אין לדעת …היא נקודה שלא ניתנת לניבוי, נקודת האקראיות הלא צפויה, המשמרת את אופי החלקיק הקוונטי לנוע ממקום למקום מבלי שהשכל יוכל לנבא או להסביר זאת. גם הרוח לא תוכל לדעת מראש את תנועתה שלה. היא תקבע זאת באופן אקראי בהתאם לנסיבות הקולקטיביות. זו אינה תנועה יחידנית: זכרו: הכלת המרחב כהרמוני.
אם אתם ערים, מודעים ועושים כמיטב יכולתכם- דלגו מעל נקודת הצרימה הזו היוצרת חומציות פנימית :" מה אני לא עושה בסדר"? "מה עדיין לא מושלם"?
חפשו את השמחה בכל היש שלכם, את ההתעלות מהדברים הפשוטים ביותר שמרגשים אתכם : זריחה או שקיעה מרגשות? טעמו של פרי מתוק? חיבוק של אהוב ?
הרוח באה והולכת ומותירה את ריחותיה ואת צעדיה, דרך אותם רגעים פשוטים. רגעים של קסם הם רגעים אלוהיים. חוויות מיסטיות, מנקודת מבטו של האנושי, הן חוויות של התעלות מעל העצמי הפיסי, מעל למציאות הפיסית …רגעים של השראה שכזו נחווים כאלוהיים.
עד כמה לא מובן מאליו רצונו של האל, לחוש את האושר האנושי דווקא דרך החוויות האנושיות הפשוטות. היכולת לחיות את החיים (!) ליהנות ממה שאפשר, לא לשפוט את ה"טוב" ואת ה"רע", ובעיקר – לחבר בין ההתנסויות המגוונות כמצבים, שנבחרו בקפידה לטובת אותה מטרה הנקראת: חיים. חבקו הכל: אלו הם חייכם".
Share
פורסם בקטגוריה העת החדשה, הפסיכולוגיה של הנשמה, תקשורים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>