מעצמי אל "עצמי"- מעברים רגשיים בדרך מלהיות אחד ל-,אחד" בטיפול משולב תקשור

דר' ליאורה בירנבאום

מבוא

עולמינו משתנה- האדמה רועדת מתחתינו- תרתי משמע, אנו חווים שינויים אישיים וגלובאליים. השנתיים האחרונות ועד שנת 2012 הן, על פי הבנתי חוד החנית של תהליך גלובלי ומורכב, בהן הרוח עורכת את מהלכיה המהירים והמואצים ביותר שמאתגרים את החומר להתייצב מאחוריה: אלו הם זמנים חדשים אשר אינם מנוהלים על ידי פרוגראמה ידועה מראש:זו תקופה של התפתחות מואצת שכרוכה במעבר מקוטביות למעגליות ומנפרדות לאחדות. מנקודת מבטי, שמכירה בתודעה אחת שלימה, יש הקבלה בין המתרחש בחוץ, במישור העולמי למתרחש בתוכינו.

אני מזהה שלושה מעברים עיקריים שמתרחשים הן ברמה הקולקטיבית העולמית והן ברמה האישית.

1. המעבר מתפישה אקסקלוסיבית, והרארכית לתפישה שהיא מעגלית והרמונית בה מתקיים שיויון ערך. אם עוקבים אחרי אירועי המציאות בארצינו (ובעולם כולו) בשנים האחרונות, ניתן לשים לב כי ישנה חשיפה מתגברת והולכת של מידע סמוי וחסוי שצף על פני השטח והופך גלוי. בין אם בפוליטיקה, במדע או ברמה אנושית בין אישית. יותר ויותר תהליכים שהיו תחת חסיון נחשפים לעין הציבורית ולציבור ניתנת הזדמנות להעריך מחדש את דמותם של המעורבים בדבר. כתוצאה מתהליך גלובלי זה יותר ויותר אירגונים, קבוצות ולאחרונה עמים שלמים, דורשים שינוי במצב היחסים ועידכונם במתכונת שיוויונית ומאוזנת יותר.

המקבילה ה"טיפולית" למעבר מהמצומצם לרחב הוא בהרבה מקרים תולדה של משבר בעקבותיו בני אדם נחשפים (בתקשור) לתולדות ימי נשמתם, על הצלחותיה ומעלליה השונים, ובודקים באמצעות מידע זה את בחירותיהם לטוב ולרע. מה שמתקבלת היא תמונת מציאות מאוזנת יותר ובעיקר תפישת עצמי שיש בה פחות צורך להגן על ה"אני" לטובת קבלת אחריות משותפת על אירועי חיים.

קבלה זו מאפשרת לאנשים לשנות את השאלות שהם שואלים לגבי חייהם ואת חוויתם האישית מ"קורבן" שמבקש לדעת "למה זה קרה דווקא לי" לישות עצמאית בעלת בחירה חופשית שמבקשת לברר מהו ההסכם הסמוי שהסכמתי עליו פה? מהו האתגר ההתפתחותי שהצבתי לפני במצב/בקשר הזה?

השלב השני לטעמי בודק איך מתחלף הפחד בהנהגה פנימית? ברמה הגלובאלית הסכמנו במשך אלפי שנים להיות מונהגים על ידי אלו ש"ידעו" טוב יותר מאיתנו מה נכון וטוב לנו. ברמה האישית- החשיפה למימד האלוהי המשותף מעודדת כל אחד לגעת בהנהגה הפנימית שלו זו שיודעת היטב מבפנים מה מתאים ומה נכון בכל רגע. אלוהות פנימית זו אינה מוטלת בספק בעיני –רק ההסכמה לרכוש אמון בקיומה ולמצוא את הדרך המתאימה לשמוע את קולה.

והשלב השלישי קשור בעיני בחשיפת היחסים האמיתיים שבין כדור הארץ לשאר חלקי הקוסמוס. זהו השלב שקורא אל ההרחבה, אל היכולת לראות את ההקשרים שהם מעבר לנראה לעין, ואת הפתיחות של האחד ל-"אחד". ברמה האישית זהו המעבר הטיפולי המאתגר מכל: אנשים מתחילים להתייחס למציאות חייהם כמקושרת, מתייחסת ותלויה הדדית בזו של הסובבים אותם. הם רואים מצבי חיים פחות ככאלו שמבקשים פתרונות מקוטבים של "לכאן או לכאן" ומסוגלים לראות יותר את נקודת המפגש בין הפרספקטיבות השונות ואת הפתרונות המאוזנים יותר והפחות קוטביים. בשלב זה אנשים מסוגלים לקבל את ארועי חייהם בתחושת רוגע, יחסית, גדלה והולכת מפני שהם מציבים את סדרי העדיפויות שלהם אחרת: לא ההישג והתוצאה חשובים כל כך כמו הדרך והשלמות הפנימית שמלווה את בחירותיהם.

חיי הנפש שלנו מורכבים מהדיאלוג שבין נשמה לאישיות. נשמה מביאה איתה את תכניותיה אותן היא מבקשת לממש בעזרת היכולות וגם הפחדים שאספה במהלך מעברי החיים השונים. האישיות, משקפת את עולם הרגש והטבע העכשוי, שנבנה במסע הנוכחי.

חשיפת עולמה העשיר של הנשמה, באמצעות תקשור, שופך אור על קיומו של עולם חוויתי, רגשי ומופלא של הרוח, שמסכימה לעבור בכל פעם מחדש דרך החומר המוצק, והמגביל, כדי להתפתח. את זאת היא עושה באמצעותינו.

תהליכים כמו היכולת להתקשר רגשית, לבסס וליצור אחדות ושותפות, כמו גם היכולת להיפרד רגשית כדי לפתח עצמאות ואוטונומיה, כל אלו הם תהליכים שנשמה עוברת בין מעבריה בקוסמוס, ולכאן היא באה כדי לפתח ולעדן יכולות. הקשרים שאנו יוצרים, מערכות היחסים שלנו עם אחרים מהווים את המצע באמצעותו יכולה הנשמה לפתח את קווי האופי בהם היא מבקשת "להתמחות" הפעם.

כמשתתפים בתודעה אחת קולקטיבית, וכשותפים לבריאה וליצירה יחד אנו מרכיבים את האלוהות המוכרת לנו, גם אם קולה נשמע כביכול כקול יחידני ונפרד. לפי תפישה זו, אלוהים מתפתח דרכינו. אנו מהווים שלוחות אינדיוידואליות בעלות ייחוד וחופש בחירה, כלומר מתקיים בנו ריבוי, שהוא בעצם "אחד".

"פרדוכס" זה מציב אותנו לעיתים במצבים רגשיים ומציאותיים לא פשוטים. לא פלא שעיקר הקשיים בחיינו קשורים למערכות היחסים שלנו ולצורך המתמשך למצוא איזון בקשר בין קירבה ומרחק, בין תלות ואוטונומיה, בין להיות מנהיג ומונהג וכו'.

נראה, שבנוסף לעצמי המובחן והמוכר של כל אחד מאיתנו ישנו "עצמי" רחב ומורכב הרבה יותר, אשר את חלקיו אנו חושפים כעת בדרכים שונות. התחושה המתפשטת והולכת בעולם, כי קיים מימד טרנס פרסונאלי וטרנסנדנטאלי מביאה רבים לחפש את הדרך להיכרות הרחבה הזו, והדרך, אינה קלה כלל וכלל. אלו שמסכימים לצאת למסע של חקירה כזו לעיתים חשים בלבול, כובד וקושי להבין לאן לפנות, כיצד לפעול? במקרים רבים המציאות מזמנת אירועים והתנסויות מאתגרות שמעוררות ביתר שאת את השאלה: מי אני? ולאן אני הולך?

האדמה רועשת ורוגשת, טמפרטורת המעמקים משתנה, מצבו המגנטי של כדור הארץ משתנה : השינויים הם דרסטיים התקופה נחווית כמשברית מפני שאחרי השבר ייכון לו סדר עולמי חדש. לכשיתארגן לו העצמי הפרטי שלנו נוכל להמיר את הקוטביות במעגליות כלומר: נבין שהבחירות בנוסח- " זה שלי וזה לא שלי" מתחלפות להבנות ש- גם זה שלי וגם זה הוא אני".

Share
פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מעצמי אל "עצמי"- מעברים רגשיים בדרך מלהיות אחד ל-,אחד" בטיפול משולב תקשור

  1. מאת ארז‏:

    אין מילים…..באמת …. תמיד ברור , מעניין , ושובה.
    "הפרדוכס : מציב אותנו לעיתים במצבים רגשיים ומציאותיים לא פשוטים. לא פלא שעיקר הקשיים בחיינו קשורים למערכות היחסים שלנו ולצורך המתמשך למצוא איזון בקשר בין קירבה ומרחב " אני לוקח את זה למצב הקיצוני בעיניי – של לאבד בן / בת – הפחד היחיד שלא עולה בדעתי שניתן להתגבר עליו ….כי ברגע שנוכל להתעלות מעליו ולהבין ולקבל אותו נראה לי מאבדים מן האנושיות…ואז בעצם נראה שעדיף מעין לעבור למצב "צבירה" אחר (לפרוש בשיא) כי בוודאי שהנשמה תדע להתמודד ולקבל זאת – אבל המוח האנושי שבגופינו הנוכחי יחד עם מערכת הרגש לא יודעת להתמודד, כן יודעת לשרוד אבל לא להתמודד ולהשלים עם זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>